טקסט על הפרויקט
סגור טקסט

בחצר האחורית

בגיל 15 יצאתי לטייל בשכונת מאה שערים בירושלים עם המצלמה שקיבלתי מהורי כמתנה ליום הולדתי. המצלמה פתחה בפני את העולם, ועיצבה אותי כנער ובהמשך כאדם בוגר.
במידה מסוימת תערוכה זו מהווה מעין סגירת מעגל, היות והיא עוסקת בחברה החרדית – חברה שלמרות נבדלותה היא חלק מהחברה בישראל. במילים אחרות ניתן לומר שהתערוכה עוסקת בבני אדם כיצורים שאינם ניתנים לקיטלוג. כל אדם הוא דמות בפני עצמה, ללא קשר לאיזה פלג באוכלוסייה הוא משתייך, מה מצבו הסוציו­אקונומי או מהן אמונותיו. 
במהלך העבודה בחנתי אפני צילום שונים והגעתי למסקנה שאני רוצה לצלם אירועים בחיי החברה החרדית – אלה הגלויים ואלה שמאחורי הקלעים – בסגנון תיעודי אותנטי, להבדיל מצילום עיתונאי או מבויים. בעיתונים היומיים שאיתם אני עובד, העורכים אוהבים לפרסם תמונות של חרדים במהלך אקט הפגנתי ובכך להנציח חברה חד­ממדית, נבדלת, שאינה לוקחת חלק בהוויה של המדינה ומוסדותיה. מהרבה בחינות הבחירות שעשיתי בתערוכה זו הפוכות: התצלומים אינם שיפוטיים או ביקורתיים, ורובם ככולם הושגו לאחר תקופה ארוכה שבמהלכה נבנו יחסי אמון וידידות.
אחת המסקנות אליהן הגעתי בפרוייקט היא שעל מושא הצילום להיות אהוב. במשך שנים רבות הייתי שותף מן הצד לאורחות חייהם, התבוננתי בהם, למדתי מהם על חיי משפחה, על עזרה הדדית, על כוחה של אמונה – לאו דווקא דתית ועל האפשרות להיות יהודי שאינו בהכרח ציוני.