טקסט על הפרויקט
סגור טקסט

פרויקט גמר

אני פועלת מתוך ובתוך חלל נתון, אני נותנת לסביבה ולתהליך הבניה להיכנס לי לעבודה וליצור בה משהו חדש שלא תכננתי. החלל שלי מורכב מאובייקטים שונים ומנסה "להיות את כולם": פיסול, מיצב, ציור-חלל, תפאורה, פיינדאובג'קט, רדי מייד, רהיט, מגרש משחקים ו חלל שהוא פלטפורמה לאירועים וזירה לאמנים אחרים.

אני מגבשת מחדש חוויה שכבר נמצאת אצלנו במערכת וברצוני להעיר אותה מהמתים ולהחזיר אותה לכאן ועכשיו. תחושה של זיכרון מוכר שהוא לא הזיכרון הפרטי של כל אחד אלא קולקטיבי על ידי התרבות שחלחלה בנו והתייחסות שהתרבות מייצגת. 

אני שואלת מהו "העכשווי"- מה אופנתי כרגע? מהם תכתיבי האסטטיקה של היומיום? אני מתמקדת בשאלות של יחסים ויחסיות ('ריליישונל') בשאלה של "מי נגד מי?" ואיפה הגבולות; כבד לקל, פונקציונלי ושימושי לעומת בנאלי וסתום, טוב ורע, חלש וחזק, מוות וחיים, התרוקנות והתמלאות מחדש.  אני שואלת מה היחסים בין אקטיביזם שהיא פעולה ממשית בעולם לבין פעולה של אמנים ושאלות של אסטטיקה.

בבריאה של חלל כל כך עמוס אבל גם פרוץ ופרום אני מבקשת להעביר ביקורת, אירוניה  וקריקטורה הומוריסטית על עולם האמנות העכשווי ולנסות למתוח את הגבולות  בדרך שלי עם הרבה מחווה וכבוד לדברים שאני מעריכה באמת: aesthetics nalrelatio, פופ-פאנק, אקטיביזם, עולם ה- D.I.Y (do it yourself)  ואנרכיה שכל אלה תופסים את עצמם כאקטים פוליטים וחברתיים שחורגים את האומנות לאובייקט וחותרים תחת "אדוני שוק" בשבילי "שוק האמנות".

התערוכה מציגה דימוי מרכזי של ארנב מת, הוא מת אך נוכח, הנוכחות שלו יותר חזקה מכל נוכחות אחרת, הוא הנעלם הראשי. האם אנו יכולים להסתכל על דבר כזה ולקבל אותו בצורה שיטחית וקלילה או שבעצם מסתירים לנו את הזוועה ומצנזרים לנו את האמת?

מרתה פירר 2014