קרן כריסטינה מנדג'ול

קרקע, אוטופיה ותאוריה
טקסט על הפרויקט
סגור טקסט

קריית ים

מולי אופק של ים אין סופי
ספינות קטנות מונחות על קו האופק.
משמאל הר מעורפל מעט
מהדהדת כמיהת נצח לדברים רחוקים.
בין שני הרים גדולים וים סוער, רחובות רחבים עם בתים נמוכים
שיכונים
בסמוך אליהם שיחקנו בתור ילדים.
ברקע סבתות על ספסל מפצחות גרעינים.
נערים יושבים על הברזלים.

קרחונים נמסים, המים עולים, הקרקע נעלמת.
גן מרחף כאן בין עננים
האוויר המתחלק הוא אין סופי
בו מתרחש היום יום.
הקרקע
משנה את גובהה בהתאם לאירוע המתרחש בזמן
מממשת אופק ורטיקלי

מראה של קיום אנושי, ללא קומת קרקע.
מפלס הקרקע הוא המצאה.
לא מתחיל בשום מקום ולא מגיע לשום מקום.
כדור הארץ הוא עגול ואנחנו הולכים הליכה אין סופית.
ירח מתמלא וכדור הארץ מתמלא מים.