יונתן עמנואל אלון

קרקע, תשתית
טקסט על הפרויקט
סגור טקסט

חולות ברוח

אש: 

השמש אמנם הייתה בגבו אך סינוור שמשות המכוניות שדהרו דרומה גרמו לו לדמוע. לסתותיו כאבו בניסיון להעלות חיוך ידידותי וכנה על פניו. פזו' קטנה ודהויה. מותח עוד קצת את זרועו המושטת ממילא. רעננות נעימה זרמה בדמו וגופו ידע. המכונית נעצרה. זוג צעיר חייכני דחף את חפציו וגופו מבעד לדלת האחורית לצד ילד רגזן סיפרו שדרכם לחולות ברוח:

 

חול:

בוהה בשימשת הרכבת החולפת מול גבעות הדיונה והבזקי האור מהגלים. מרגיש דקירה קלה בבטן ומבחין בנוכחות זרה. דלת הקרון נפתחת. חפתים. חליפה. נעליים מצוחצחות שראו דרך. חולצה לבנה עם כפתור משוחרר.

 

מים:

ריח אבק באוויר. נעשה מודע לבושם שעיטר את גופו. שביל חול הוליך את עינו לרגלו של איש שישב ובהה בו  

משהצטלב מבטם הסיט ראשו - יודע שהוא יודע:

 

רוח: 

שריקה הדהדה בין כותלי התחנה. רעד חזק עבר בה וחרדה אחזה בעצמותיה. בתנועה מהירה לא אופיינית עברה בין הדלתות הנטרקות בזעם, נכנסה לחדר השירותים להסדיר את נשימתה ולשטוף את פניה

הרכבת זזה:

 

חול: 

גבעות החול הפכו מלבנים רבועים מצטופפים, מתארכים ומתמרים, גופו נמשך מעט קדימה ועיניו האיצו ריצודם

צל עטף הכל. הרכבת נעצרה

 

רוח: 

המעלית נעה מעלה. ידה כאבה מלחיצת ידו ורגליה מהימים הארוכים. הציג את החדר הקטן והנעים ועזב. גבר פרקטי, חשבה. מולה נשקפה כיכר רחבת ידיים, שבשעות הצהריים הייתה שוממת. הניחה חפציה המעטים, שלפה סיגריה ופנתה אל פתח הדירה, מביטה אל הגן

 

אש: 

אוויר צהוב. עיניו המכווצות החלו מתרוצצות בחיפוש. נשימה עמוקה. מבטו נפתח לרווחה. סוחר ערבי הזמינו לשבת. התה המתוק מעורר והשמש החלה מתמתנת, רוח הביאה עימה משב מים זורמים. חש בצורך ללכת. רגליו הובילו דרך הרחובות והבניינים מתפוררים בין עלוות העצים   צעדיו נעשו זריזים כשדילג במורד בין סלעי הנחל. נשכב על גבו תחת עץ ומבעד לעליו התבונן על העיר המתעוררת לחשכה.