יובל לוי

אסון וביטחון
טקסט על הפרויקט
סגור טקסט

עיר / מחנה

עיר / מחנה
מערכת הבטחון בישראל, בעשור השביעי לקיומה, שולטת ומשפיעה על כמחצית משטחי המדינה. הדבר בא לידי ביטוי במספר רב של מתקנים בטחוניים, תשתיות, דרכים, ומחנות רבים ה"נוגסים" בשטחי המדינה ויוצרים מאות אלפי דונם של "חורים שחורים" במרקם העירוני בישראל. ההגבלות הבטחוניות המרחביות אינן מצויות רק במרחב היבשתי אלא גם במרחב האווירי, הימי והאלקטרו-מגנטי.
מסוף שנות ה-90 דנים בממשלה אודות העתקת מחנות צה"ל ממרכז הארץ אל חמישה אתרים בנגב הצפוני - מטרופולין באר שבע. מהלך זה יכלול בין השאר העברת טייסות התובלה של חיל האוויר, הקמת עיר הבה"דים העתידה להכיל בסיסי הדרכה רבים כגון ביה"ס לרפואה, ביה"ס לשלישות, ביה"ס לתקשוב ועוד.
המשמעות היא העברת מסה קריטית אנושית אל מרחבי המדבר.
בשיח יחסי מדינה-צבא-חברה, הממד הטריטוריאלי, בהשוואה לממדים הביטחוני והמדיני, הוא ממד מוזנח יחסית בעולם המערבי, אלא שבהקשר הישראלי, בגין קוטנה הפיזי של המדינה ומאפייניה הגיאוגרפיים והדמוגרפיים הייחודיים, יש לממד הטריטוריאלי חשיבות רבה מאוד.
המרחב האזרחי העירוני בישראל נמצא במצב בו ישנם מאות מחנות צבאיים הממוקמים בתוך המרקם העירוני אשר פועלים כמערכת אוטונומית, מגבילים ו"מזהמים" אותו. מצב זה החל לרוב כאשר נכבשו הבסיסים שהיו בשליטת הבריטים עם קום המדינה והפכו לבסיסי צה"ל. במקביל, הערים התפתחו מסביב לבסיסים והגיעו עד גדר המחנה הגובלת בינהם. התוצאה - שתי ישויות שונות במהותן המתקיימות זו לצד זו באופן עצמאי – פיזית, תשתיתית ופונקציונלית.
העיר רמלה מוקפת בסיסים. מדרום, שני בסיסים של פיקוד העורף ומצפון מערב בסיס ״צריפין״ המתפרש על שטחים נרחבים. הפרויקט שלי בוחן אלטרנטיבה המציעה לאמץ את התרומה הפוטנציאלית של שילוב רכיבי המחנה הצבאי בתוך המרקם העירוני כמנוף להתחדשות עירונית בעיר.